אז קודם כל – אפשר. השאלה היא איך?
אני פוגשת כל כך הרבה נשים שאיבדו הריון בכל מיני שלבים שלו- ויכולה לומר שאף שלב- לא מעיד על עוצמת הכאב.
ישנן נשים שאיבדו בשבוע 3 וכאלה בשלבים מאוחרים יותר וזה לא אומר כלום- כאב זה כאב.
הציפייה של הסביבה שיעברו הלאה לפעמים מפריעה לתהליך העיבוד והאכזבה או הבושה שלהן מעצמן ומאחרים בעיקר אם זה קרה בשלבים מוקדמים משאירות את תהליך האובדן במקום ללא יכולת לנוע.
במאמר הבא- אני מתארת את החוייה ואת הגישה הנכונה להתמודד.
יש רגעים שנצרבים בגוף ובנפש.
הרגע הזה שבו את מבינה שההריון נעצר, שהחלום לא ימשיך – הוא אחד מהם.
אובדן הריון, בכל שלב, הוא לא “אירוע רפואי” בלבד. הוא אובדן אמיתי.
האובדן הזה משאיר חותם – בגוף, בנפש, בזיכרון. כי זה לא רק העובר שהלך –זה כל מה שדמיינת, קיווית, הרגשת.
זה הגוף שהשתנה, ואז חווה ריקנות פתאומית.
זה החלום שנשבר, והחיים שממשיכים כאילו כלום לא קרה.
להיות לבד עם זה?
לעיתים קרובות, הסביבה לא באמת מבינה כמה זה עמוק:
משפחה שלא יודעת איך להיות שם,
מפגשים עם צוות רפואי שלא תמיד רגיש,
מבטים, שתיקות, חוסר ודאות.
ואמירות כמו:
“לא נורא, יהיה עוד הריון.”
“לפחות זה קרה מוקדם.”
“את עוד צעירה.”
המשפטים האלו נאמרים מתוך רצון לנחם, אבל בפועל, הם משאירים אותך עוד יותר לבד עם התחושות הקשות.
עם הבלבול, עם קושי להבין שזה קרה באמת.
עם עצבות עמוקה, דמעות שזורמות בלי שליטה.
עם כעס – על הגוף, על הסביבה, על חוסר הצדק.
עם הפחד, אובדן הביטחון ותחושת הדריכות שאת מחזיקה לקראת ואפילו תוך כדי ההריון הבא.
אז איך עוברים את זה?
אני רוצה להגיד לך שכל זה חלק מהדרך.
תהליכי אבל הם טבעיים והם תהליכיים.
רגשות לא מגיעים סתם – יש להם תפקיד.
הם הדרך של הנפש והגוף לעכל, להבין, להתארגן מחדש.
ולכן אם את חווה רגשות ותחושות קשים אחרי הפלה (ולא משנה באיזה שבוע היא התרחשה!) זה ממש לגיטימי.
יתכן שאת מכירה את עצמך כאישה מאוד חזקה, מתגברת על הכל, מעודדת את כולם ומטקטקת משימות..
ואז גם את עצמך חשה בהלה לעבור דרך כל זה.
אבל המעבר דרך התחושות, ובהכרה בקצב שהנפש שלך צריכה, הוא דווקא הדבר המשחרר.
התעקשות והתעלמות מהתחושות משאירה אותן בפנים סמויות ומתחבאות אבל מכבידות.
אפשר לזכור, ועדיין לחיות ולהרגיש טוב
האובדן הזה הוא חלק ממך. אבל הוא לא חייב לנהל אותך.
כשהכאב מקבל עיבוד רגשי אמיתי, כשהגוף והנפש זוכים להכרה והכלה,
כשאת בקשר עם המקום שבו את נמצאת עכשיו, מתאפשר חיבור אחר – לעצמך, לחיים שלך, להמשך הדרך.
איך מתחילים?
- תני הכרה בכך שמה שאת חווה הוא ממש נורמלי וטבעי.
- יש תקווה- יש דרך להרגיש טוב יותר למרות המציאות.
- אומנם את חווה המון כאב אבל בתוכך יש יכולת מופלאה לנוע משם ולצמוח.
- במצבים כאלה ממש קשה להיות לבד- אל תצפי מעצמך להיות ה"גיבורה" ומצאי לך סביבה מכילה רגשית ותומכת לצמיחה וריפוי.
- החוויה שחווית היא רגשית קשה ועוברת גם דרך הגוף. לכן לעיתים יש ביטויים גופניים שלאו דווקא קשורים ישירות אל המערכת הגניקולוגית. הם ביטוי של כל המתח שמוחזק בגוף ולא השתחרר.
אני יודעת שלהיות עם כל זה לבד יכול להיות מאוד מבהיל ומציף.
לכן, אני מזמינה אותך אל מסע עדין ומחבר שבו דרך הגוף, הרגש והקשבה פנימה, תוכלי לשחרר את המטענים, לעבד את הכאב ולגלות כוחות ותנועה חדשה שמאפשרת שינוי.
ניתן לקרוא על הטיפול הרגשי בהרחבה כאן. או על הטיפול הרגשי המושלב דיקור סיני להרגעה וחיזוק.
מחכה לך
איילת יונה מאירי,
פסיכותרפיסטית גופנית ומטפלת בהתמקדות, רפואה סינית ברחובות
חברת אירגון הפסיכותרפיסטים הגופניים בישראל ואירופה https://www.ilabp.org/therapists-new
המאמר עודכן לאחרונה בתאריך 21/4/2026
