איך זה שחליתי פתאום?
איך זה נפל עליי הדבר הזה?
למה זה קשור הרי אני אוכל טוב ושומר על עצמי.
אלה ועוד הם הדברים שמטופלים אומרים לי בקליניקה. בודאי אם אתם מטפלים בגוף, שמעתם את זה לא אחת.
מה גרם לחולי בדיוק? זו שאלה חשובה לשאול.
כשנדע מה הוציא את הגוף מהאיזון שלו אולי נוכל לפעול בעיניין ולהשפיע ישירות על המקור לחולי.
זה נכון שיש מצבים סביבתיים וגורמים שקשורים לאורח חיים שמשפיעים.
כלומר בוודאי שאם אדם העמיס על עצמו יותר מידי באימוני הכוח הוא עלול להיתפס או לפגוע במפרקים, או אם אדם באופן תדיר אוכל אוכל מטוגן הוא עלול לגרום לעצמו לעליה של שומנים בדם או לבעיות בקיבה.
אבל לא רק..
מחלה יכולה להיווצר גם מאנרגית חיים תקועה
תנועת חיים שהתחילה ואיננה הסתיימה. נתקעה איפושהו בגוף.
בכל אחד מאיתנו יש אנרגית חיים שבאמצעותה אנחנו נעים בעולם, צומחים ומתפתחים. היא חלק מהביולוגיה שלנו וכחלק מהטבע שלנו היא מעבירה אותנו ממקום של מתח אל מקום של רגיעה, היא מעבירה אותנו תהליכי ריפוי פיסיים ונפשיים.
היא נטענת ומתפרקת כל הזמן בהתאם למצבים בחיים.
היא נטענת במצבי איום ממשיים וגם במצבים רגשיים, היא נטענת ממחשבות שונות שבתוכינו ובמצב הבריא אמורה גם להתפרק בהמשך בהתאמה.
במצב איום, כולם כבר יודעים- האיום הוא הגירוי – למשל אזעקה מסמנת למוח לברוח מהאיום, מופרשים הורמונים , הגוף נטען במלא אנרגיה לטובת הבריחה ולאחר שברחנו והסתתרנו בממד, המערכת פורקת עצמה. הבריחה התממשה. יש רגיעה. התנועה הושלמה.
אבל לא רק במצבי איום על חיינו אנרגיית החיים הזאת מופיעה. היא גם מופיע במצבים מעוררי רגש ביום יום.
רגשות עולים בעיקבות גירוי חיצוני מסוים או מחשבה, הם מורגשים בגוף, ומכוונים אותנו אל תנועה מסוימת במטרה לעזור לנו.
הם מסמנים לנו פיסית האם עלינו להתרחק או להתקרב, לנוח ולהרפות או שאולי לנוע מהר או לאט, לנשום, להימתח, להתחבק ולחלוק אהבה. בהתאמה לרגש.
הפחד מרחיק אותנו, שומר עלינו.
הכעס יכוון אותנו לשים גבול להרחיק.
עצב, יגרום לנו להתכנס בתוך עצמינו ולקרב אלינו אמפטיה והכלה.
שמחה, סקרנות, יגרמו לנו לשתף, לחקור, לנוע בעולם. ועוד
וכשאנחנו משלימים את התנועה המתבקשת התחושה היא " שנסגר מעגל" ואפשר להרפות ולהמשיך הלאה. התנועה הושלמה.
כשמשהו מרגיש תקוע
אנרגית החיים הזאת נחסמת כאשר משהו בתוכנו לא מאפשר לה לנוע בחופשיות.
קונפליקט פנימי בין רגשות מסוימים ולצרכים שלנו כיצורים שורדים לבין תפיסות ורעיונות שהטמענו:
" הגוף רוצה לברוח לתפוס מכסה אבל המחשבה והמוסר שולחים אותי לעזור לחבר",
"אני כועסת ומרגישה שמה שנעשה לא צודק אבל לא אגיד, אני אשתוק כדי שלא ארגיש דחייה",
"אני עצובה מאוד על מה שקרה אבל אני חזקה ואני אתגבר מעל זה",
מנגנונים שמגנים עלינו מחוסר אונים ורגשות לא נעימים יכולים "לתקוע" את התנועה הטבעית שמתבקשת מהטבע שלנו כשרגשות ותחושות פנימיות שעולות.
אולי לימדנו את עצמינו להתנתק רגשית כדי לא לחוות חוסר אונים. סיגלנו מנגנוני הגנה שונים רק כדי לא להרגיש.
כך או כך המנגנונים המגנים אינם מעלימים רגשות וגם לא את הצורך הגופני שעולה בעיקבותיהם. הם רק עוזרים לנו לא להרגיש אותם, לא להיות בתשומת לב. והפועל היוצא מכך שהם ממשיכים להתקיים וגם הצורך הנובע מהם נשאר רק שאנחנו לא מממשים אותו. ואנרגית החיים נתקעת שם.
הנה דוגמא
אתן דוגמא על אישה אחת שהגיעה אליי לפני הרבה שנים בעיקבות התקף אסטמה קשה. קיבלה טיפול קונבנציונלי שלא עזר לה. קיבלה גם סטרואידים והיא המשיכה לא לנשום.
במהלך הטיפול תוך כדי שאנחנו מתחברות אל הקושי הפיסי לנשום- עלה בכי. ממש "נשפך ממנה".
אחריו הגיעו המון תובנות.
בתוך החזה שלה היתה אנרגית חיים שלא השלימה את עצמה- היה שם צער גדול, כאב שביקש לקבל את הביטוי שלו אבל נחסם כי כך למדה- שעדיף לשמור את הכאב לעצמה- כי לא תקבל שם אמפטיה או הכלה. כמובן שזה נוגד את הצורך הבסיסי בקשר במיוחד בעת של מצוקה.
הצער שלה ביקש קירבה, אהבה, חיבוק. לו יכלה להרשות לעצמה להרגיש אותו, לבקש עזרה, לבקש קירבה סביר להניח שאנרגית החיים הזאת היתה משלימה עצמה בחיים שלה.
מה התאפשר בטיפול
בטיפול עצמו- עצם הזיהוי של הרגש בנוכחותי , הביטוי שלו, ההכרה בצורך שלה, ההבנה שכשהיא בצער וכאב זה לא אומר שהיא חלשה אלא אנושית, שמגיע לה לקבל קשר מכיל ומרפא רק מעצם היותה בת אדם, הקל עליה מאוד.
אחרי הטיפול- היא חזרה לנשום, לאט לאט ומיום ליום השתפרה.
הטבע שלנו הוא גלים של אנרגיה שמתגברת ונחלשת, היא כמו פעימת הלב.
כשהגוף יצא מהאיזון שלו ומעלה סימפטומים שונים וכרוניים, חוליים – אנרגית החיים לא השלימה את עצמה. היא נתקעה איפושהו. ושיבשה את הפעילות התקינה של הגוף.
אנרגיה תקועה בגוף שתבוא לידי ביטוי בדריכות של שרירים, קושי לישון, קושי להתרכז, מחשבות יתר, נשימה קצרה, פריחות, דלקות מפרקים, מחלות אוטואימוניות, לחץ דם, לב דופק ,תחושות של פחד וחרדה למרות שהאיום עבר ועוד.
כמובן שהדבר לאחרונה מגובה גם ביולוגית ובמחקרים של חקר המוח – המערכת הנוירולוגית ועוד.
יש מצבים שאנרגית החיים גם לא יכלה תמיד להשלים את עצמה. המציאות לא תמיד מאפשרת. אבל הזיהוי והחיבור אליה, המודעות לזה יכולה להיות מספיקה ומשמעותית.
מתקיעות לתנועה
בבואנו לטפל באדם- אנחנו מקשיבים לסיפור הגופני שלו. אנחנו יודעים שקרה שם משהו .
ראשית אנחנו רוצים לייצר עבורו תנאים בטוחים להביא את עצמו כמו שהוא.
כאשר אנחנו מורידים שיפוט או ביקורת אנחנו מאפשרים לו מרחב בטוח פשוט להיות הוא על כל חלקיו.
כשהוא מספר את הסיפור שלו, אנחנו רוצים לחבר אותו לחוויה, לרגש, אל הגוף ולעזור לו להשלים את התנועה שנתקעה.
אנחנו נותנים לו את הזמן לתאר את החוויה שלו, עוזרים לו להתחבר לרגש ולצורך שעולה אם הוא גופני, היכן בגוף מורגש, איך זה מורגש- לרוב זה ירגיש כמו מועקה או כיווץ וככל שניתן לתחושה להיות היא גם תתפרק- על ידי פיהוק, נשימה או תנועה ספונטנית אחרת.
לפעמים נדרשת הכוונה – כשהסיפור נוכח בגוף, כשישנה המודעות לתחושות הגוף, ניתן ואפשרי לעזור לאנרגית החיים להשלים עצמה דרך הגוף. מה הגוף צריך עכשיו? להימתח, לנשום עמוק, לזוז ועוד.
זיהוי הצורך וגם הביטוי שלו ישנה את ההרגשה- זה יביא איתו רגיעה, הקלה, תובנה..
מה הגוף שלכם מספר?
מה מבקש לקבל את הביטוי שלו ולא קיבל עד כה?
עוד על טיפול בנפש דרך הגוף ניתן לקרוא כאןההתמקדות/ focusing